רשלנות במעקב הריון

"חיים בעוולה"- זו ההגדרה המתייחסת לילד אשר נכפתה עליו מציאות של חיים שאינם חיים, בחזקת "מוטב מותי מחיי", מעצם היוולדו פגוע.

"הולדה בעוולה", זו הגדרה המתייחסת להורים אשר הולידו ילד עם מוגבלויות קשות ונאלצים לשאת על כתפיהם את עול גידולו.

מונחים אלו מופיעים במקרים קשים וחריגים של רשלנות רפואית המתרחשים במהלך ביצוע מעקב ההיריון, שבמהלכו נעשתה התעלמות מסימני האזהרה הדרושים והמוכרים לעולם הרפואה, ולא אובחן כי העובר סובל ממום קשה שניתן היה למנוע באמצעות הפסקת ההיריון, או לחלופין בהערכות מתאימה של צוות הרפואה בחדר הלידה.

זוג הורים צעירים מבאר שבע תובעים את שרותי בריאות כללית ואת בית החולים סורוקה, בטענה של רשלנות רפואית על שנולדה להם תינוקת הסובלת מ"תסמונת וויליאמס". תסמונת ויליאמס הינה תסמונת גנטית המתבטאת במגוון רחב מאוד של מאפיינים רפואיים, לימודיים והתנהגותיים המשתנים בדרגת חומרתם מאדם לאדם. הביטויים המרכזיים של התסמונת הנם תווי פנים אופייניים, היצרות בכלי דם, הגורמים לבעיות לב, איחור התפתחותי, קשיים לימודיים, פעלתנות יתר, ומזג ידידותי. התסמונת נגרמת בשל חסר מקטע קטנטן מכרומוזום 7, במקטע זה כעשרים וחמישה גנים שונים, כך שניתן להבין את ריבוי המאפיינים של התסמונת. רק במקרים נדירים הילד ירש את התסמונת מאחד ההורים שלוקה בה. חשוב להדגיש כי התסמונת לא נגרמת בשל נטילת תרופות בזמן ההריון או בגלל סיבוכים במהלכו.

ההורים טוענים כי הרופאים התעלמו מסימני האזהרה אשר ניצפו במהלך ההריון וכי האם לא הופנתה לבדיקות גנטיות ולבדיקת מי-שפיר אשר בהן ניתן היה לאבחן כי העובר סובל מתסמונת ויליאמס, אשר ועדה להפסקת הריון היתה מאשרת את הפסקת ההריון במקרה כזה אפילו בשלבים מתקדמים ביותר של ההריון. בתביעתם טוענים ההורים כי בשבוע ה-37 להריון איבחנה רופאת קופת חולים ממצאים חריגים והפנתה אותם אל בית החולים אולם רופאי בית החולים שיחררו את האשה בטענה שרופאת קופת החולים שגתה באבחנתה. בעקבות זאת הסתיים ההריון בלידת תינוקת הסובלת ממוגבלויות קשות, עיכוב התפתחותי וקוגנטיבי, בעיות לב, ריאה, בעיות נוירולוגיות ואורתופדיות. עוד הם אומרים כי בעקבות רשלנות הרופאים נגזר עליהם לסעוד את בתם לאורך שנים רבות משום שלא מנעו את לידתה וכי ניתן לומר בודאות כי טוב מותה מחייה.

עד לאחרונה בית המשפט הכיר בשתי עילות התביעה, "חיים בעוולה" ו"הולדה בעוולה", כאשר העילה העיקרית היתה של היילוד בטענת "טוב מותי מחיי". אולם פסיקה חדשה קובעת כי יש לבטל את עילת ה"חיים בעוולה" אשר מתייחסת לילד הפגוע ולהשאיר רק את אפשרות התביעה של "הולדה בעוולה" המתייחסת לעול ההורים עקב ההולדה. הדרמה הגדולה בפסיקה זו הינה קיצור תקופת ההתישנות מ- 25 שנים ל- 7 שנים בלבד. כלומר, אם עד היום תקופת ההתישנות חלה מהגיע הקטין לגיל 18 ועד גיל 25, הרי שכעת על ההורים להגיש את התביעה עד הגיע הקטין לגיל 7 בלבד. ולא זו בלבד, מקרים רבים נותרו ללא מענה. כמו למשל במקרה של קטינה אשר נולדה עם תסמונת קשה ביותר המתפתחת עם השנים וגורמת להתדרדרות שכלית, התפתחותית ובריאותית, אשר לא אובחנה במהלך 7 שנות חייה הראשונות וכעת חלה התיישנות על אפשרות התביעה בעניינה. או במקרה של משפחה אשר, בהמלצת עורך דינם, חיכו מספר שנים על מנת שניתן יהיה לאמוד במדויק את הנזק של ילדם בידיעה שלפניהם עומדות 25 שנים, וכעת פספסו את האפשרות לתביעה. או למשל, מה יעלה בגורל תינוקות בעלי מום אשר ננטשו בבית החולים ונותרו ללא אפשרות לפנות לבית המשפט ולתבוע על מנת לזכות בעזרה כספית שתסייע להם להתמודד עם המוגבלויות הקשות עמן נולדו, ובכך נרמסות זכויותיהם.

המשפחות אשר נגזר עליהן להתמודד עם הקשיים שבגידול ילד פגוע, נאלצות עכשיו לנהל גם חזית אכזרית מול המוסד לביטוח לאומי, קופות החולים וחברות הביטוח מטעמן. המחדלים הם רבים ואילו חברות הביטוח, קופות החולים וביטוח לאומי לא עוזרות והמצב הופך כואב על אחת כמה וכמה.

 
לוגו של וואטסאפ לייעוץ משפטי בווצאפ