מה בין חובת רופא להיוועץ עם מומחה והשלכת העדר תיעוד של מהלך הייעוץ ברשומה מוסדית וחיוב ברשלנות רפואית: במסגרת תביעה שהתנהלה על ידי גלית קרנר, עו"ד והסתיימה בפס"ד שניתן במסגרת הסדר פשרה (ת.א. ר' נגד המרכז הרפואי חיים שיבא תל השומר) פוצתה התובעת בכ- 3 מיליון ₪ לאחר שטופלה בתרופה נוגדת קרישת דם (מסוג "הפרין") שניתנה לה לטענתה ללא קבלת ייעוץ צוות קרישה וללא מינון וללא ניטור קפדני ובעצם ללא קבלת תוצאות המעבדה כמתחייב לפני המשך מתן ההפרין. כתוצאה מכך נגרם לתובעת דימום מוחי וכיום הינה נכה תפקודית בשיעור של 100 אחוז. במקרה הנדון התובעת שהיתה בשנות החמישים לחייה הגיעה לחדר מיון במרכז רפואי שיבא תל השומר מאחר וסבלה מכאבי ראש וטשטוש בראייה. כעבור יממה, ולאחר שטופלה בתרופה נוגדת קרישה מסוג "הפרין", שניתנה לטענתה ללא ייעוץ צוות קרישה ובעדר מינון מתאים למצבה וללא ניטור קפדני וזאת חרף תוצאות בדיקות סיטי שהבהירו כי מצבה מדרדר והיא הופכת שקועה הכרתית עם סטית קו אמצע, המשיך הצוות הרפואי לתת לה את ההפרין ללא הקפדה על מינון וניטור וללא תיעוד בנושא זה עד שכתוצאה מכך פיתחה דימום מוחי שלווה בהידרדרות נוירולוגית. רק כתוצאה מניתוח מוצלח ביותר שהציל את חייה, ושנערך על ידי המחלקה הנוירוכירורגית בתה"ש , על ידי ד"ר שגיא הר נוף , ניצלו חייה היא נותרה בחיים ועד עוברת שיקום מוצלח יחסית למצבה. אין ולא יכול להיות חולק כי מצבה הרפואי של התובעת חייב שיקול דעת מעמיק והתייעצות עם מומחים, בין היתר המטולוג. לאור חומרת מצבה וקיום דימום נרחב, בעיקר לאחר הופעת הידרדרות נוירולוגית, היה על המחלקה ליזום דיון/התייעצות עם צוות הקרישה ולבחון פעם נוספת את ההחלטות אשר התקבלו בשעות הלילה המאוחרות על ידי תורנים וכוננים. לא נערך רישום של התייעצות שכזו!...
פגיעה באוטונומיה בעת טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת לאחרונה בתיק שהתנהל בבית משפט באמצעות עו"ד גלית קרנר והסתיים לאחרונה בפשרה (ת.א 19048/08 בית משפט השלום בת"א טויטו נ' מרכז רפואי ע"ש אידית וולפסון ) פוצתה התובעת בכ 90,000 ₪ לאחר שהוחתמה על טופס הסכמה לקשירת חצוצרות במהלך לידה וניתוח קיסרי. לציבור הרופאים והצוות הרפואי חסר לעיתים הידע המדויק מה האופן והמועד הראויים למתן הסבר למטופל ו/או החתמתו על טופס הסכמה לטיפול הרפואי המוצע. במקרה שנדון לעיל, התובעת הגיעה לבית חולים וולפסון כדי ללדת את בתה השלישית. קודם ההכנה ללידה ולניתוח הקיסרי נשאלה התובעת האם ברצונה לבצע קשירת חצוצרות והשיבה לטענתה חד משמעית בשלילה לאחר הלידה בעת שהתינוקת נלקחה על ידי אביה לטיפול, ובעודה שוכבת לבדה על שולחן הניתוחים אמר לה המנתח כי היא עלולה שלא לשרוד ניתוח קיסרי נוסף והמליץ בתוקף לבצע קשירת חצוצרות. התובעת שהיתה שניות לאחר לידה נבהלה ונחרדה מדברי הרופא שנאמרו בסיטואציה ששיקול הדעת שלה לא היה מלא ואמיתי – ולפיכך חתמה בשלב זה על טופס ההסכמה לניתוח. אחרי ההתאוששות מהלידה החלה להרגיש מרומה ונכנסה לדיכאון בשל חתימתה על טופס הסכמה לניתוח ונקבעו לה אחוזי נכות פסיכיאטרית בגין מצבה. הטענה העיקרית בכתב התביעה היתה כי מועד החתמתה של התובעת על טופס הסכמה לביצוע הפרוצדורה (קשירת החצוצרות) היה לא ראוי היות ובוצע כאשר התובעת הייתה מבולבלת ונסערת מיד לאחר לידת בתה השלישית כשהיא עדין מצויה בחדר ניתוח לבדה. ס' 13 לחוק זכויות החולה תשנ"ו- 1996 קובע במפורש כי אין לתת טיפול רפואי למטופל, אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת. משמעות הדבר היא, כי יש לוודא, שמטופל הסכים לקבל טיפול רפואי, לאחר שקיבל את מלוא המידע הרפואי הנחוץ, לרבות מלוא הסיכונים והסיכויים שהטיפול המוצע לו מגלם...
רשלנות רפואית במתן תרופות רישום תרופות הוא אחד מתפקידיו המרכזיים ביותר של כל רופא ועל אחריותו לבדוק את התאמת התרופה לפגימה הרפואית, התאמתה מול מכלול התרופות של החולה ולוודא אי סתירה ו/או נזק בין מכולל התרופות. ברור כי מתן מרשמי תרופות הוא הכרחי ואין אפשרות ריפוי אחרת. יחד עם זאת, כיום יותר מתמיד חשוב לתת את הדעת בעת מתן התרופה הן להתאמתה המרבית לתלונה/מחלה/פגימה רפואית והן למכלול מצב החולה. כיום יש לרופאים מידע זמין נגיש שחובה לעשות בו שימוש בעת קבלת החלטה על מתן תרופה. בחלק מקופות החולים כשמנסים ליתן תרופה ומבצעים בדיקה ממוחשבת לא ניתן להדפיס כלל את המירשם במידה והתרופה נוגדת לטיפול תרופתי כרוני אותו מקבל החולה. מרבית הטעויות בעת רישום התרופות נובעות מחוסר היכרות של הרופא עם גיליונו של המטופל, נטילת תרופות אשר אינן תואמות רגישות בריאותית של החולה, שתי תרופות הנלקחות במקביל כאשר הן אינן יושבות בכפיפה אחת או תרופות מסוימות אשר נטילתן ע"י חולה הסובל ממחלה מסוימת עלולה להביא להחמרת מצבו. יש לזכור כי בכל תרופה במקביל לפוטנציאל הריפוי קיים גם פוטנציאל לנזק ולעיתים נזק חמור ביותר עד כדי מוות. הצד ההרסני של התרופות עלול לבוא במקום בו התרופה ניתנת שלא לצורך או שהיא ניתנת במינון שגוי ו/או תרופה שהחולה אלרגי אליה. במשרדנו ישנם תביעות בהם בית המשפט דן בסוגיה במסגרתה נדונה שאלת האחריות של הרופא עת נתן תרופה מסוכנת ו/או לא במינון ואף מקרה שהתובע שלנו טופל בתרופה מסוג אופטלגין – תרופה שכיחה, אשר כלל אינה מצריכה מרשם של רופא. התובע שלנו, היה רגיש לאופטלגין ורגישות זו צוינה בתיקו הרפואי. קרי המידע היה נגיש וידוע לצוות המטפל. בשל הטיפול השגוי לנגרם לתובע נזק חמור והוגשה תביעה כנגד בית החולים. בית המשפט פסק, כי...
