תפירת צוואר הרחם

תפירת צוואר הרחם היא הליך רפואי שמתבצע במקרה של נשים שסובלות מאי ספיקה של צוואר הרחם או כשיש אינדיקציה ממשית כמו היסטוריה של לידה מוקדמת  שמעלה חשש ללידה מוקדמת. מדובר בהליך כירורגי שמתבצע בהרדמה מלאה שנועד להבטיח כי ההריון ימשיך בצורה תקינה עד הזמן המתאים ללידה. במהלך הניתוח, המטופלת שוכבת בתנוחה דומה לזו של בדיקה גינקולוגית, והתפר מבוצע דרך הנרתיק. התפר הצווארי מבוצע באמצעות החדרת סרט טבעתי סביב צוואר הרחם, סמוך לנקודת המפגש בין צוואר הרחם והרחם עצמו (מכונה אזור הפה הפנימי), וקשירתו באופן חזק

בהקשר זה, רשלנות רפואית יכולה להתרחש במספר מצבים:

·      אי ביצוע תפירת צוואר הרחם במקרה של סיכון ללידה מוקדמת – כאשר לא מבוצעת תפירת צוואר הרחם במקרה שבו יש סיכון משמעותי ללידה מוקדמת (כגון קיצור צוואר הרחם, היסטוריה של לידות מוקדמות או סיבוכים רפואיים אחרים), זה יכול להיחשב כרשלנות רפואית. רופא שאינו ממליץ על ביצוע התהליך או לא מבצע אותו בזמן עלול להפר את חובת הזהירות כלפי המטופלת.

·      ביצוע תפירת צוואר הרחם ללא צורך רפואי – במקרים בהם התפירה מבוצעת כאשר אין אינדיקציה רפואית ברורה לכך, או כאשר יש סיכון משמעותי להיווצרות סיבוכים כתוצאה מהתפירה (כגון דלקת, זיהום או חבלת צוואר הרחם), יש בכך פוטנציאל לרשלנות. הרופא מחויב לבצע את ההליך רק כאשר זהו הטיפול המתאים ביותר למצב הרפואי של האישה.

·      אי זיהוי של בעיות או סיבוכים לאחר ביצוע התפירה – גם לאחר ביצוע תפירת צוואר הרחם, הרופאים צריכים לעקוב בצורה צמודה כדי לוודא שההליך מתבצע כראוי ושלא מתפתחים סיבוכים. אם הרופא לא ביצע מעקב רפואי צמוד או לא טיפל בסיבוכים שהתפתח בעקבות התפירה (כגון זיהום או דימומים), יש בכך חשש לרשלנות.

·      אי הסבר לאישה על הסיכון והליך התפירה – על הרופא להסביר לאישה את הסיכון הקיים ואת היתרונות והחסרונות של ביצוע תפירת צוואר הרחם, ובפרט במקרה שבו מדובר בהליך כירורגי. אי מתן הסבר או לא הענקת המידע הנדרש עלולה להיחשב לרשלנות רפואית.

כדי להוכיח רשלנות רפואית במעקב הריון במקרה זה, יש להראות:

·      שהרופא המטפל חרג מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל במקרה של תפירת צוואר הרחם.  

·      שהרשלנות הרפואית גרמה נזק ישיר לאם או לעובר, נזק זה יכול לידה מוקדמת, סיבוכים רפואיים כגון זיהום או דימומים או נזקים נוספים לאם או לילוד.