צנתור

צנתור הוא הליך רפואי שמבוצע לצורך אבחון או טיפול במחלות לב וכלי דם, והוא אחד מההליכים השכיחים ביותר ברפואת הלב. במהלך הצנתור מוחדר צינור דק (צנתר) לכלי הדם לצורך הרחבה של עורקים חסומים, הוצאת תעובות דם, או לצורך ביצוע בדיקות נוספות כמו אקו לב, א.ק.ג. או צילום רנטגן.כמו כל הליך רפואי, גם הצנתור כרוך בסיכון, אך כאשר הצוות הרפואי נכשל בתיאום, בביצוע או במעקב אחרי הצנתור, הדבר עשוי להיחשב לרשלנות רפואית. בהקשר זה, רשלנות רפואית יכולה להתרחש במספר מצבים:

·      אבחון שגוי או היעדר אבחון: אם הרופא לא ביצע את הבדיקות הנדרשות לפני הצנתור, כמו אקו לב או א.ק.ג., ולא זיהה את הבעיה בצורה נכונה, או אם לא הוסבר למטופל בצורה ברורה את הצורך בצנתור, זה עשוי להיחשב כרשלנות רפואית.

·       בחירה שגויה של הליך הצנתור:לא תמיד הצנתור הוא הטיפול הנכון. אם הרופא לא בחר בשיטה הנכונה לטיפול, כמו אם היה ניתן לטפל בבעיה באמצעות טיפול תרופתי או הליך רפואי אחר (למשל, ניתוח מעקפים), והעדיף את הצנתור מבלי להעריך כראוי את הצורך, זה עשוי להיחשב לרשלנות.

·      פגיעה במהלך הצנתור:הצנתור הוא הליך פולשני שמבצע הכנסה של צנתר לכלי דם.  פגיעות במהלך ההליך, כמו פציעות לכלי דם, קרע של עורק, דימומים בלתי נשלטים או הכנסת הצנתר למקום לא נכון, עשויות להוות רשלנות רפואית.

·      חוסר בתיאום ובמעקב לאחר הצנתור:לאחר הצנתור, יש צורך במעקב רפואי צמוד. אם המטופל לא נצפה או לא קיבל את הטיפול הנדרש לאחר הצנתור (כמו מתן תרופות נוגדות קרישה, מניעת זיהומים), הדבר עשוי להוביל לסיבוכים חמורים ולפגוע בהחלמה, ובמקרים כאלה ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית.

·       הסברים חסרים למטופל על הסיכונים:על הרופא להסביר למטופל את כל הסיכונים הקשורים לצנתור ולהסביר את היתרונות והחסרונות של ההליך. אם המטופל לא הוסבר על הסיכון או לא נתן את הסכמתו המודעת (אינפורמציה רפואית לקראת טיפול), מדובר ברשלנות רפואית.

כדי להוכיח רשלנות רפואית במעקב הריון במקרה זה, יש להראות:

·      שהרופא המטפל חרג מסטנדרט הטיפול הרפואי המקובל במקרה של צנתור.   

·      שהרשלנות הרפואית גרמה לנזק ישיר, נזק זה יכול לכלול נזק פיזי כגון פגיעה במערכת הלב וכלי הדם, קרישיות דם, דימומים וזיהומים.